"אנשים שחיים במדינה אחת ויש להם שלטון אחד, צריכים להיות שותפים אמיתיים בניהול המפעל, האמור להיות המפעל של כולם. מחלוקות והבדלי גישה, כמו גם הבדלי תרבות או דת, הינם לגיטימיים וחשובים. אולם המסגרת המשותפת וההסכמה ההדדית לקבל אותה הן המעניקות למדינה את הלכידות שהופכת את חוקיה לניתנים להצדקה לכאורה לגבי כל האזרחים".
{פרופ' רות גביזון, "מדינה יהודית ודמוקרטית, אתגרים וסיכונים", בתוך: מאוטנר מ., שגיא א., שמיר ר., {עורכים
רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית, רמות 1998
"במושג אזרחות באה לידי ביטוי מחויבותם של האזרחים כלפי המדינה והחברה לא רק מכוח חוק, אלא מתוך הכרה ומחויבות אישית. להיות אזרח משמעו גם לתרום לחברה במסגרת פעולות התנדבותיות כדי ליצור חברה אזרחית שביסודה ערכים כגון כבוד הדדי, חירות, שוויון ורווחה. אזרחות משמעה גם לתרום בהשתתפות ובמעורבות פוליטית במסגרות שונות – בהתאמה לכללי המשחק הדמוקרטיים. המדינה חייבת להגן על תושבי המדינה ולשמור שזכויותיהם לא ייפגעו, לספק לכלל האזרחים במדינה את צורכיהם הבסיסיים... לפתח את המדינה לטובת כל אזרחיה ולרווחתם..."
(מתוך: להיות אזרחים בישראל, 2000)
"חובת המדינה כלפי האזרח היא כחובת המשרת לאדונו...אחת מחובות המדינה היא לדאוג לאלה מאזרחיה, אשר עקב נסיבות קשות, אינם מסוגלים לספק לעצמם את צורכי הקיום הבסיסיים ללא סיוע מאחרים...לאזרחים אלה, הנמצאים במצוקה, צריכה הממשלה להושיט עזרה לא כפעולה של צדקה, אלא כחובה אזרחית".
(נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלנו רוזוולט, 1945–1882)
"אזרחות היא לא היסטוריה ולא מורשת, אלא הנסיון להעמיד אזרח טוב, אזרח אכפתי, מעורב ובעיקר אזרח ביקורתי...אם לא העמדנו תלמידים ספקניים וביקורתיים..נכשלנו".
(יוסי שריד, שר החינוך, 2000–1999)
"הטוב והמעולה שבנפש האדם יכול לצמוח, רק במידה שיהא האדם מחובר לציבור ומעורה בו".
(אלברט איינשטיין)
